"סוף מעשה במחשבה תחילה"
הביטוח הסיעודי – הצורך והפתרון
מאת אבי רייטן ירחון: הזמן השלישי – סיעוד
מבוא
" לו העובדות שידועות לי היום, היו ידועות לי במועדן – הטיפול שמקבל אבי ומצבי הכלכלי היום היו טובים בהרבה" – משפט שנאמר לי לאחרונה ע"י אדם שפגשתי במסגרת הרצאה שנתתי.
במאמר קצר זה אשתדל להציג את הבעיות מולן מתמודדים משפחתו של אדם במצב סיעודי או הוא בעצמו, בעיות אשר מובילות בהכרח למסקנה שאין פתרון טוב אחר לבעיה הכלכלית הנובעת ממצב סיעודי, אלא רק ביטוח סיעודי פרטי אותו רצוי לבצע מוקדם ככל האפשר. כמו כן אשתדל להצביע על המרכיבים החשובים אותם צריך האדם לבדוק בעת עשית הביטוח לעצמו ולמשפחתו.
המידע המובא במאמר הינו תוצאה של ניסיון ולימוד יסודי של הנושא הסיעודי ומבוסס על חוקים, מסמכים רשמיים, תכתובת ומפגש עם העוסקים בבעיה – אשר נצברו בשנים האחרונות על ידי.
הצורך
הצורך בחיפוש פתרון פרטי לבעיית המצוקה הכספית הכרוכה בטיפול בבן משפחה סיעודי נובע משרשרת עובדות שחלקן בלתי נמנע וחלקן מותנה במשאבים הדלים של מוסדות המדינה – בעיה עבורה לא נראה כל פתרון באופק.
להלן שרשרת העובדות:
א. דמוגרפיה : על פי הסטטיסטיקה, אחד מתוך ארבעה אנשים שמעל גיל 65 יקלע למצב סיעודי. נתון זה עומד מול נתון נוסף לפיו תוחלת החיים בישראל עולה מאד עקב חידושי הרפואה, אך איכותם אינה משתפרת. בשנת 2010 צפויים להיות בישראל מעל 700,000 איש ואישה שגילם מעל 65 וכ- 175,000 מהם יהיו במצב סיעודי ברמה כל שהיא דהינו יזדקקו לסיוע של אדם נוסף לצורך התפקוד היומי שלהם בביתם או יזדקקו לאשפוז במוסד סיעודי.
ב. עלות כספית : עלות הטיפול באדם סיעודי גבוהה מאד. כ – 8,500 ₪ בממוצע למטופל בביתו והנזקק לסיוע של מטפל צמוד המתגורר עימו, ומעל 12,500 ₪ לאדם הנזקק למוסד סיעודי שאינו בית חולים. יציין שאשפוז במוסד סיעודי פרטי ברמה טובה מסתכם בממוצע בכ- 15,000 ש"ח בחודש.
ג. אחריות חוקית : חוק העונשין בישראל מטיל את האחריות לטיפול באדם סיעודי על משפחתו, כך שמעבר למועקה הנפשית המתלווה לכך ולהתדרדרות חיי המשפחה, קיימת הוצאה כספית גדולה מאד שיש בה כדי לחסל את נכסי המשפחה (כולל בנים/בנות – החוק מרחיב היריעה עד לבני משפחה רחוקים יותר כגון סבים, דודים וכו' אם כי אינני מכיר דוגמאות של אכיפת החוק מעבר למשפחה הקרובה).
ד. אין פתרון מוסדי: מאחר וחוק הבריאות הממלכתי אינו חל על מצב סיעודי יוצא שהמוסדות הממלכתיים אינם נותנים תשובה מלאה לבעיה אלא רק חלקית ומועטת בלבד.
חוק הסיעוד המופעל ע"י הרשויות המקומיות והמוסד לביטוח לאומי, מאפשר סיוע של מטפל בשיעור של כשעתיים או לכל היותר שלוש שעות ביום וזאת רק למי שנמצא בביתו, גם זה מותנה ברמת הכנסה מסוימת, מגורים בקהילה, גיל 60 ומעלה לנשים ו – 65 ומעלה לגברים. מאחר וסיוע זה מותנה בתקציבי מדינה יש שחיקה זוחלת גם בזכויות אלה.
משרד הבריאות עליו מוטלת האחריות לאשפוז מוסדי מחייב השתתפות המשפחה בהוצאה ולעיתים מלואה (תלוי במצב הכלכלי של המשפחה המורחבת ). תהליך זה כולל בדיקת יכולות כספיות של כל בני המשפחה כולל רכוש, חסכונות וכו'. תשומת הלב מופנית לאשר התרחש בסוף 2003 ,שעקב קיצוץ תקציבי הופסק מתן האישורים ("קודים") ע"י משרד הבריאות ותור הממתינים התארך לכדי שנה.
קופות החולים במסגרת התוכניות הבריאות המשלימות שלהן, מספקות מעט כסף מתוך ההוצאה הממשית דהיינו רוב ההוצאה נופלת על המשפחה כהשתתפות עצמית ואף זאת לתקופה קצרה של בין שלוש לחמש שנים בלבד. בנוסף, יש לשים לב שרוב קופות החולים אינן מכסות מצב של תשישות נפש שהיא אחת הסיבות המרכזיות למצב סיעודי. מומלץ מאד ללמוד היטב את הכיסוי הניתן ע"י קופות החולים.
הנה כי כן, הדרך לטיפול באדם סיעודי עוברת עמוק עמוק דרך כיסה הפרטי של המשפחה ומדובר על מאות אלפי שקלים. דוגמא: 10,000 ₪ לחודש = 120,000 ₪ לשנה = 600,000 ₪ ב – 5 שנים ……. !!!
הפתרון
כל חברות הביטוח ללא יוצאת מהכלל משווקות היום תוכניות לביטוח סיעודי מודרניות ומצוינות,
אמנם קיימים הבדלים בין התוכניות ואני מוצף בשאלות מהסוג: "היכן ומה וכדאי לקנות ?", אך בכל אחת מהן ניתן למצוא פתרון הולם לצורך המיוחד של כל אדם. מתן מענה נכון לצרכיו של הפרט מותנים ביכולתו המקצועית ומומחיותו של סוכן הביטוח ולכן מן הראוי לברר מהי יכולתו המקצועית של הסוכן והאם ומתי עבר הכשרה מתאימה. בכל מקרה חשוב להימנע מרכישה טלפונית של ביטוח סיעודי.
עם זאת להלן מספר כללים ראשוניים המאפשרים לנו לבדוק את הפתרון הנדרש/המוצע לנו ומן הראוי להתמקד בנקודות העיקריות הבאות :
מועד הרכישה : רצוי לבצע את הביטוח מוקדם ככל האפשר שהרי בחלוף הזמן גילנו עולה (המחיר "קופץ") ובמקביל בריאותנו יורדת (לא בטוח שיסכימו לבטחנו או שידרשו תוספות כספיות ניכרות).
עלות הביטוח : אם גילנו מתחת לגיל 65 , רצוי מאד שלא להתפתות לקנות ביטוח ב"פרמיה משתנה" תעריף הקיים בחלק מחברות הביטוח שמשמעותו עלות חודשית נמוכה מאד היום שהופכת לבלתי אפשרית החל מגיל 65. כלומר יש לקנות רק ב"פרמיה קבועה" שהיא אמנם יותר גבוהה אך אינה משתנה עם עלית הגיל מה גם שצוברת "ערכי סילוק" דהיינו צבירת חסכון אשר במקרה של ביטול הפוליסה יהפכו לסכומי ביטוח ללא צורך בתשלום הפרמיה החודשית. רצוי לשאול את סוכן הביטוח על כך ולקבל נתונים מספריים. תשומת הלב מופנית לכך שיש הבדלי מחיר בין החברות השונות.
תקופת הכיסוי הסיעודי : דהיינו במשך כמה חודשים תשלם חברת הביטוח את סכום הביטוח למבוטח עם הפיכתו לסיעודי. קיימות בשוק הביטוח 4 אפשרויות: 36 חודש, 60 חודש, 72 חודש (בחברה אחת בלבד), או לכל החיים כלומר כל עוד המבוטח חי.
מקובל לחשוב שבמצב סיעודי תוחלת החיים קצרה ולכן די לקנות פוליסה עם 36 חודשי פיצוי. זו הנחה שגויה. תוחלת החיים היא פועל יוצא של סיבת המצב הסיעודי (מחלה פיזית או לא), בריאות האדם במשך חייו, גילו בעת הפיכתו לסיעודי (ראיתי אנשים צעירים שחיו במצב סיעודי שנים רבות). חולי אלצהיימר, למשל, יכולים לחיות שנים רבות ראה הדוגמא של רונלד רייגן לשעבר נשיא ארה"ב וכו'.
אני ממליץ על מסלול של "כל החיים" ובהעדר יכולת כספית לשלם בעד הביטוח, עדיף לצמצם את סכום הביטוח ולא להתפשר על המסלול. עם זאת בזהירות רבה אני יכול לומר שבני 70 ומעלה יכולים לשקול לבטח עצמם במסלול של 60 חודש פיצוי או 72 חודש.
סכום הביטוח הרצוי: מהוסכום הביטוח הנדרש? להערכתי צריך לנוע בין 6,000 ₪ למי שבידיו מקורות נזילים ושוטפים של כסף כלומר פנסיה או רנטה קבועות שאינן נדרשות לנתמכים ובין 12,000 ₪ שיחד עם קצבת הזקנה יכולים להשלים את הנדרש לאשפוז במוסד סיעודי פרטי ברמה טובה והמכבדת את האדם ומשפחתו.
לסיכום:
הצורך ברור ואובייקטיבי. לצערי, אין פתרון ממלכתי והפתרון נמצא רק בדרך של ביטוח פרטי שהוא בלתי נמנע ואכן:
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
